הצוקים העזובים, דמויי-כוורת של טווח בונגל-בונגל (Bungle-Bungle Range) זה תמונה שתמצאו אותה מצוירת על פרסומות תיירות בכל רחבי צפון מערב אוסטרליה. אלה אחד מהמקומות האיקוניים יותר של קימברלי, ואף על פי שהם נמצאים רחוק מספיק מהמסלול המרכזי כדי לשמור על תחושת בידוד, הם עשויים להיות אחד מהאוצרות הנגישים ביותר באזור.
כך קרוב ורק כך רחוק; בעוד שבתקופה זו זה רק 80 ק"מ ממסלול כביש ראשי, פורנולולו (Purnululu) נשאר מסתור ולא נגיש עד סוף המאה העשרים. זה היה אחד מהמקומות האחרונים באוסטרליה שנחשפו בעידן המודרני, אף על פי שהם היו מקום חשוב לשבטים אבוריג'ינים במשך אלפי שנים.
עמקים עמוקים חצובים, גיאות עזובות וצורות סנדסטון קרסטיות ספקטקולריות של טורס בולבוסיים וקופסאות דבורים מתנשאות מעל שדות עשב סוואנה נרחבים. הטווח הוא בעיקר סנדסטון קוורץ דבוני, מה שממוקם כ-20 מיליון שנה. מושחת ומאודר על פני אלפי שנים לצורות המרשימות שהן נראות היום, הנוף קיים רק הודות לסדרה ייחודית של תנאים גאולוגיים, ביולוגיים וקלימטיים, יוצרים מקום שלא דומה לאף מקום אחר בעולם.
לאחר ביקור של כמה ימים במאי, איך אני אוכל לסכם את זה?
אני אומר, היה יבש, מבודד, חם מאוד וזבובים היו אכזריים, אבל הייתי, אם אתה מוכן לזה, אין לך עסק לחקור את אוסטרליה החיצונית. לצדק, אני כנראה לא בחרתי את הזמן הטוב ביותר לביקור, כי הליכה היא הדרך היחידה לחקור את המקום הזה כראוי. עם זאת, התהומות העמוקות והגיאות היבשות טובות להימלט מהחום. אין מקום לשחות, למעט לאחר עונות גשומות כבדות, אז אולי תמצאו בריכות יפות לשחייה.
צילום, עם זאת, הוא אחד מהנקודות השיא. הצבעים הוורודים והצורות הסלעיות הייחודיות הופכות את פורנולולו (Purnululu National Park) לאחד מהמקומות הטובים ביותר במדינה לצילום. הפארק ניתן להגיע אליו מברוום או קונונורה, והוא נסיעה של 80 ק"מ לאורך דרך שיכולה להשתנות מאוד. שמעתי אנשים אומרים שהיא גרועה והלכה כמעט שלוש שעות, בעוד שאנחנו פגשנו אותה לא הרבה אחרי סלילת הכביש, אז מצאנו אותה בסדר. בכל מקרה, זה נסיעה יפה מאוד, אז אין סיבה לא ליטול את הזמן שלך. גבעות רכות ורכסי סלעים צבועים בצבעי אוכרה מגוונים, מושפעים מספיניפקס ויערות אקליפטוס עתיקים – זה נוף אוסטרלי ייחודי ואיקוני, וזה עוד לפני שהגעתם לשם.
לאחר הגעה למרכז המידע, ניתן ללכת שמאלה או ימינה כדי לחקור את שני האזורים השונים של הפארק. בחרנו לשמאל תחילה, הלכנו לכיוון Echidna chasm. יש נקודת תצפית שמאלה לאחר כמה קילומטרים, ואני ממליץ לחזור אליה אחר הצהריים, כי יש תצפית מרהיבה על הרכס. המסיב הסנדסטוני המרשים והרכס הגירני אוספים צבעים מדהימים סביב השקיעה.
שתי אזורי המחנה בפארק הם בסיסיים, מציעים שירותים בסיסיים. האזור הסובב, עם זאת, קשה מאוד למצוא טעויות בו. אם ברצונך לחנות במקום יותר מרגיע, Tasman Holiday Parks Kalbarri (טסמן הולידיי פארקס קאלברי) הוא אופציה טובה בסמוך.
זהו מקום, שם עסק ופרק לאומי. תעתיק כל אחד לפי השימוש הנורמלי בעברית, ותן את המקור באנגלית בסוגריים בפעם הראשונה שמתפרסם - כך שקורא יכול לקרוא את השם ולחפש אותו. אל תהפוך אותם לטקסט לטיני בלתי נפרץ, ואל תתרגם את משמעותם:
הבעיה עם אזור קניונים עמוקים ומערות חצובות בחום כזה, כמביט טבע, היא שאתה תמיד תיפול בפרדוקס. בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב המאוחרות זה הזמן הטוב ביותר להליכה, כשעדיין קור יחסית וזבובים לא נראה שהם מבינים שזה יום. מצד שני, הקניונים יהיו מעבדת צללים ותאורה גרועה עד אמצע היום.
אזור קניון אכידנה (Echidna Chasm) הטוב ביותר להליכה בין השעות 10:30 ל-11:00. זה הזמן שבו האור פוגע בקניון הארוך, העמוק והצר בדיוק, ומשקף זוהר אמבר עמוק בכל הפיתולים.
יש שני מסלולי הליכה בקניונים נוספים כאן, מיני פלמס ווואלי הומסטד, שאותם ביצענו לפני אכידנה. מיני פלמס כולל טיפוס על סלעים והליכה על נחל חשוף, ואף על פי שהטמרים הנקראים על שמם אינם יותר מארבעה טמרים צעירים, הקניון עצמו מרהיב. וואלי הומסטד דומה לו, עם צוקים גבוהים של סלע בולבוסי, סלע משולב, שם טמרים ליווינגסטוניה צמודים precariously לפתחים קטנים בסלע.
בצהריים הבאים, נסענו לקצה השני של הפארק, שם תמצאו את הקופסאות הדמויות דבורים שפורנולולו (Purnululu National Park) ידוע בהם. רצועות משתנות של כתום ושחור צובעות את הקופסאות, קרום של אלגה וסיליקה, יותר ספציפית ידוע כציאנובקטריה. אלו הם אורגניזמים פוטוסינתטיים חד תאיים, והימצאותם ויציבותם מגינות על הצורות העתיקות.
על הדרך החוצה, יש הרבה מקומות לעצור ולהנות מהאדריכלות הגאולוגית המרהיבה, ובמקום עצמו תמצאו מגוון טיולים רגליים טובים. מסתתר בתוך שדה הקופסאות קתדרלת הגיא (Cathedral Gorge), אמפיתיאטרון טבעי וחור עגול גדול עם בריכה של מים כהים במרכזו. שוב, זה אחד מהמקומות שמתאימים לצילום מרהיב.
בסופו של דבר, יש טיול של 20 ק"מ אל לב ההרים שמגלה חלק מהגיאות הנידחות יותר רחוק. הייתי צופה לבצע מספר קילומטרים טובים, אך החום היה בלתי נסבל עד השעה 9 בבוקר והזבובים היו מתנהגים כמו במקרא, אז ויתרתי ובחרתי בקופסאות הקרובות במקום, והנחתי אותו כמקום נוסף שמבקש חקירה נוספת ביום מן הימים.
דרך נוספת לחוות את הנוף הזר והמפואר הזה היא מהאוויר. יש מספר חברות שמציעות טיסות נוף, חלקן מהפארק וחלקן מרחק יותר, ומבטות על הנוף.
כדי לחוות מקום כזה בצורה מלאה, אפשר לומר שצריך לבצע אותו ברגל. זה פינה עזובה, ברברית ונטולת מגע של המדינה, אך עדיין סבירה לגישה – סוג מקום שיש בו פחות ויותר נותר. עוד עשר שנים ודרכים יסודרו וייתכן שמי יבנה אתר נופש גדול רק במרחק קצר מהכביש, אם זה ייחשב לחסרון או יתרון, זה תלויה בך.
